משברי סמכות הורית הם כפי הנראה הבעיה הנפוצה ביותר במשפחה המודרנית. רוב ההורים מוצאים עצמם בשלב כלשהו נתונים במאבקי כוח עם ילדיהם, המלווים בתחושה של חוסר אונים. מאבקים כאלה יכולים להיות מתישים ומייאשים. אם הם נמשכים זמן רב או חוזרים על עצמם הרבה, מאבקים כאלה יכולים לפנות את מקומם ליחסים של ייאוש, אדישות, וניכור. כמו כן, משברי סמכות הורית פוגעים ביציבות התא המשפחתי כולו.
אין זה הוגן להאשים הורים בחוסר האונים המלווה את יחסיהם עם ילדיהם כיום. משבר הסמכות ההורית של ימינו נובע מתהליכים חברתיים וכלכליים, אשר ב-100 השנים האחרונות הולכים ושוחקים, מצד אחד את סמכותה של המשפחה הגרעינית, ומאידך מעמיסים עליה עוד ועוד אחריות.
המילה "סמכות" מעוררת דימויים של כוחנות, ציות, צדק מוחלט, ופחד. ואכן, אלה היו ערכי הסמכות ההורית המסורתית של "פעם". "פעם", היה ברור לכל כי להורים ולמורים מגיע שיצייתו להם מעצם היותם הורים ומורים. חוץ ממהפכנים, האמינו כולם כי יש לגנות ולדכא כל ביטוי של מרדנות.
אולם, בתנאים החברתיים של היום אין כל אפשרות להחזירה את הסמכות של "פעם" על כנה. איזו משמעות נותרה כיום לסמכות הכוחנית של "פעם", עם התפוררות מוסד המשפחה המורחבת, הרחבת שעות העבודה מחוץ לבית, ותרבות ליברלית, מתירנית ואינדיבידואליסטית, אשר מאז שנות השישים הפכה את עצם מושג הסמכות לביטוי גנאי?
מצד שני, מתחילת שנות השמונים הראו מחקרים רבים, כי ילדים הגדלים בחינוך מתירני מאופיינים ברמות גבוהות במיוחד של אלימות, נשירה ממסגרות, שימוש בסמים, עבריינות והפקרות מינית. בנוסף, מאופיינים ילדים אלה בדימוי עצמי נמוך במיוחד.
המסקנה היא, שאי אפשר לוותר על מושג הסמכות, אלא צריך לעגן אותו בהגדרה חדשה, אשר תאפשר להורים להמשיך ולמלא את תפקידם, ועדיין תהיה מותאמת לעידן המודרני. עבודותיהם של חיים עומר ותלמידיו ב-15 השנים האחרונות הוקדשו במידה רבה מאוד כדי להגדיר ולבסס "סמכות הורית חדשה". דרך שלישית ומעשית שעוברת בין הזעם לייאוש, בין אשמה להאשמה, בין כוחנות לקרבנות.
הניסיון המצטבר בעבודתנו בארץ וברחבי אירופה מוכיח כי ניתן לצלוח מחוסר אונים הורי להעצמה, מבלי ליפול בהכרח לתפקיד הקרבן, או לתפקיד המקרבן. צוות המרכז להעצמה הורית מציע הדרכות קצרות טווח, ממוקדות ומעשיות מאוד, המסייעות להורים להגדיר או לגלות מחדש את סמכותם בדרך ההתנגדות הלא אלימה, תוך שימוש בכליה היחודיים של דרך זו.
