גישת חיים עומר, או בשמה המקצועי יותר "פסיכולוגיית ההתנגדות הלא-אלימה" (Non-Violent Resistance Psychology) מבוססת על עבודותיהם של פרופסור חיים עומר ותלמידיו בתחום הדרכת ההורים בשני העשורים האחרונים.
הגישה שואבת את השראתה בין היתר מעקרונות הטיפול המשפחתי המערכתי, מגישת ההתנגדות הלא-אלימה בתחום הפוליטי, ומתיאוריות מרכזיות בתחום התפתחות הילד. תוך שימוש במקורות אלה היא יוצרת תפיסה חדשנית של המשפחה כמערכת פוליטית שביכולתה למגר אלימות בדרכים בלתי אלימות.
במקור פותחה הגישה כדי לסייע בהעצמת הורים הסובלים מחוסר אונים, מאבדן סמכות, ומירידה ביכולתם לנהל את חייהם על רקע קשיי התנהגות של ילדים ומתבגרים.
גישת ה-NVR של חיים עומר מפלסת עבור הורים דרך חדשה בין מוקשי ההסלמה, הקורבנות ההדחקה והוויתור, כפיתרונות מדומים למשברים עם ילדיהם. ניתן לתאר דרך זו כעמדה של "איכפתיות נחושה", "עקביות אוהבת", ו"בלימה תומכת". דרך שמסייעת להורים, באמצעות סידרה של התנסויות מעשיות, לשקם את סמכותם ועמידתם מול ילדיהם ולהגיע לנקודה שבה התנגדות ותמיכה נפגשים על אותה הקרקע.
בעקבות עבודתם עם הורים חסרי אונים לילדים אלימים בשנות התשעים המאוחרות, ניסחו חיים ועומר ותלמידיו קומץ עקרונות פשוטים, סבירים ומעצימים להנחיית הורים במצבי משבר. עקרונות אלה כללו:
- יצירת תודעת ההתנגדות
- שימוש במאבק בלתי אלים כחלופה אפקטיבית לאלימות
- נוכחות ללא פשרות בחיי הילד
- מניעת הסלמה ועצירת מעגלי אלימות
- הכרזה על כוונות חד צדדיות
- פומביות ושקיפות בכל התנהלות
- גיוס רשת תמיכה חברתית ומשפחתית
- איכפתיות נחושה
- השהיית תגובות
- מחוות פיוס ותיקון
עם הזמן הלכו יישומי הגישה והתרחבו מתחום קשיי ההתנהגות לתחומי יישום רבים נוספים, וכן לכל שלבי החיים במחזור ההורות, ממשברי הורות לילדים קטנים, ועד משברים עם ילדים בגירים בגילאי אמצע החיים. תחומי יישום אלה כוללים, בין השאר:
- הדרכת הורים לילדים הסובלים מחרדה כללית או הפרעות חרדה כגון OCD
- הדרכה להורים שילדיהם סובלים התמכרות לטלוויזיה, סלולרי ואינטרנט.
- הדרכה להורים לילדים סכרתיים
- הדרכה להורים בנושאי סרבנות בית ספר.
- הדרכה להורים במקרי הסתגרות וחרדה חברתית קיצונית של ילדים בוגרים
גישת ה-NVR של חיים עומר נלמדת ומיושמת כיום במספר רב של מרכזים טיפוליים ברחבי אירופה, ובין השאר באנגליה, הולנד, בלגיה, שוודיה, שוויץ, דנמרק, גרמניה ואוסטריה.
