משברים על רקע חרדות ילדים

חוויות חרדה הן חלק מהתפתחותו הטבעית של כל ילד. אצל חלק מן הילדים נמשכות חוויות אלו תקופות ארוכות יותר. ילדים הנמצאים בתקופת מעבר בחייהם, או ילדים הנחשפים לזעזוע מפתחים לעיתים בעיות חרדה למשך תקופות קצרות או ממושכות יותר. בחלק מן המקרים מתייצבות בעיות החרדה והופכות למאפיין החוזר שוב ושוב בחיים הילדים או מלווה אותם באופן קבוע, בצורת חרדת פרידה, פוביות ספציפיות, הפרעת חרדה מוכללת, הפרעת פאניקה. הפרעה טורדנית כפייתית או חרדה חברתית. חוקרים מעריכים, שעשרה עד חמישה עשר אחוזים מכלל הילדים סובלים מהפרעות חרדה. נתון זה מראה כי הפרעות החרדה הן השכיחות בין ההפרעות הנפשיות. אצל ילדים כוללת בעיית החרדה לא רק את הילד עצמו אלא גם את הוריו. ההורים הם הסביבה הטבעית העוטפת את בעיית החרדה ומגדירה את תנאי קיומה. ילד החש חרד אינו מהווה יחידה עצמאית והוא נדחף לחיק הוריו ודורש הגנה והקלה. תגובת ההורים נקשרת מעצם קיומה בחרדת הילד. ההורים הם דמויות המפתח שיכולות להקל על בעיית החרדה, לסייע להתמודדות מוצלחת עם תקופות מעבר בחיי הילד או להתגברות על משברים. לחלופין הם יכולים לתרום למבלי משים להמשך קיומה של החרדה, להחרפתה או אף להנצחתה. בעיית החרדה של הילד היא לפיכך בעיה כפולה. תגובת ההורים איננה תוספת זרה לבעיה אלא חלק ממנה, עד כי יקשה עלינו להבין את בעיית החרדה ולטפל בה מבלי להבין את תגובת ההורים ולשפר אותה. אנו מתארים את בעיית החרדה של הילד כמתקיימת תמיד בזיקה להוריו. הורים יכולים, בדרכים שונות להקשות על פתרון הבעיה, או לחילופין להביא לפיתרונה. ניתן לסייע להורי ילד המוכן לקבל עזרה וגם להורי הילד המסרב לקבל עזרה. מטפלים בילדים עם בעיית חרדה יודעים היטב שבמקרים רבים הילד אינו מוכן להתמודד עם הבעיה ורק מבקש עזרה כדי להימנע ממצבים בהם החרדה מתעוררת. במקרים אלו ההורים הם לעתים היחידים המעוניינים בשינוי ובהשגת פתרון. בהתמקדותנו בהורים ובתגובותיהם אנו מתמודדים למעשה עם שתי עובדות: ראשית, שאין להבין את בעיית החרדה של ילד כמתפתחת אך רק בתוככי נפשו. שנית, אין פתרונות למרבית הפרעות החרדה של ילדים ללא שיפור בתגובות ההוריות. מסיבות אלו, טיפול ישיר בילדים בעקבות החרדות שלהם מותווה אצלנו אך ורק במסגרת תהליך ייעוצי הניתן להורים תחילה.